שיטות למחירי העברה
ישנן מספר שיטות שניתן להשתמש בהן לתמחור העברה, אך שלוש השיטות הנהוגות ומוכרות לרוב רשויות המס הן:
שיטת Comparable Uncontrolled Price (CUP): שיטה זו משווה את המחיר הנגבה עבור סחורות או שירותים המועברים בין צדדים קשורים למחיר הנגבה עבור סחורות או שירותים דומים בעסקה בין צדדים לא קשורים. שיטת CUP נחשבת לשיטה האמינה ביותר כאשר יש עסקאות דומות בין צדדים לא קשורים, כך שההשוואה הינה זמינה. דוגמא לכך יכול להיות השוואת מחירי העברה בין חברות המייצרות חומרה למחשב, יש מספיק חברות ומספיק DATA בתחום על מנת לבצע השוואה.
שיטת עלות פלוס: שיטה זו מחשבת את העלות שנצברה לספק הסחורה או השירותים, ולאחר מכן יש להוסיף שולי רווח סבירים לקביעת מחיר ההעברה. שולי הרווח נקבעים על סמך עסקאות דומות בין צדדים לא קשורים או על סמך מדדים בענף. לשיטה זאת יש וריאנטים רבים הכוללים בין היתר מהו ה-COST מה נכלל בתוך ההוצאות האם כולל הוצאות מימון, האם כולל הוצאות חד פעמיות, האם כולל ציוד ועוד. וכן מהו הPLUS שיש לחשב מעל ה-COST
שיטת מחיר מכירה חוזרת: שיטה זו לוקחת את מחיר המכירה החוזרת של מוצר ומפחיתה את שולי הרווח המתאים כדי להגיע למחיר ההעברה. שולי הרווח נקבעים על סמך עסקאות דומות בין צדדים לא קשורים או על סמך מדדים בענף.
חשוב לציין שהבחירה בשיטת תמחור ההעברה המתאימה תלויה בעובדות ובנסיבות של כל מקרה, לרבות אופי הסחורה או השירותים, הענף בו פועלים הצדדים הקשורים וזמינותם של נתונים דומים.
