מחירי העברה – המדרג בין השיטות
המדרג בין השיטות לבחינת מחירי העברה
סעיף 85א(ג)(1) לפקודה קובע את
חובתו של תושב ישראל שהוא צד לעסקה בינלאומית להעביר לרשות המיסים בישראל, על פי דרישתה, את תיעוד מחירי העברה. נישום אינו נדרש להגיש את תיעוד מחירי העברה כחלק מדו”ח המס עצמו למעט טפסים המתארים את העסקה הבינלאומית ואת פרטי החברות הקשורות (טופס 1385, טופס 150, טופס 1585).
בטפסים אלה מתואר סוג העסקה הבינלאומית, שיטת התמחור והאם העסקה מבוססת על הכללים שנקבעו בתקנות.
תקנות מחירי העברה קובעות את האופן בו נדרש הנישום להוכיח בפני פקיד השומה שהעסקאות הבינחברתיות שלו נעשו בתנאי שוק (Arm’s Length). תקנה 2 קובעת את החובה להכין את חקר השוק על פי שיטת ההשוואה לעסקה לעסקאות בינלאומיות דומות, את השיטות המקובלות ואת המדרג בין שיטות התמחור השונות:
- שיטת השוואת המחיר (CUP – Comparable uncontrolled price) – שיטה המשווה את המחיר בעסקה הבינלאומית ביחס לעסקה דומה.
- שיטות מבוססות שיעור רווחיות (Profit Based Methods) – שיטה המשוואה את שיעור הרווחיות בין העסקה הבינלאומית לשיטה דומה. בין שיטות אלה ניתן למנות את השיטות הבאות: Cost Plus, Resale Price Method (RPM), Comparable Profit Method (CPM).
- שיטת חלוקת הרווחים (Profit Split) – השוואה לעסקה דומה בה מתבצעת חלוקת רווח או הפסד בין הצדדים לפעילות המשותפת בהתחשב בתרומתו של כל צד לעסקה, חשיפתו לסיכונים וזכויות בנכסים הקשורים לעסקה.
- שיטה אחרת המתאימה בנסיבות העניין המשווה בין העסקה הבינלאומית לעסקה הדומה.
שיטת השוואת המחיר היא השיטה העדיפה בהתאם לתקנות מחירי העברה. השיטה מתאימה למכירת מוצר אחד או מספר מוצרים בודד, אשר חלקם נמכר לצדדים קשורים וחלקם האחר נמכר לצדדים שלישיים, וניתן לבצע השוואה הוגנת בין המחיר שמשלמים הצדדים הקשורים למחיר שמשלמים הצדדים השלישיים. עקב הפשוטות הגלומה בה, שימוש בשיטה זו מאפשר לקבוע את מחיר העסקה הבינלאומית בהתאם לטווח הערכים שבין הערך הנמוך ביותר לבין הערך הגבוה ביותר, כפי שהתקבלו בהשוואה לעסקאות דומות במחקר ההשוואתי (Bechmark);
שיטות שיעורי הרווחיות ושיטת חלוקת הרווחים באות אחרי במדרג הערכים. שיטות אלה מתאימות למקרים מורכבים יותר,
כגון חברה המוכרת יותר ממוצר אחד, במספר שווקים שונים במהותם מבחינת סיכוני השוק, תנודות המטבע, תנאים רגולטוריים ואחרים. הדיוק בשימוש בשיטות השוואת הרווחיות נמוך ביחס לדיוק בשיטה המבוססת על עסקה דומה למכירת אותו שירות או מוצר בדיוק. לפיכך, נקבע בתקנות מחירי העברה, שמחיר השוק יקבע בהתאם לטווח הבין רבעוני המתקבל בהשוואה לעסקאות דומות ולא בין הערך הגבוה ביותר לנמוך ביותר. הטווח הבין רבעוני משקף הערכים המצוים בין המאון (quartile) ה-25 לבין המאון ה-75 בטווח הערכים. במילים אחרות, החוק דורש לנטרל את חברות ההשוואה
הקיצוניות במחקר ההשוואתי (Benchmark) על מנת להשיג תוצאה מהימנה יותר.
בתוך קבוצת השיטות מבוססות הרווחיות קיים תיעדוף פנימי המנוי בהגדרת מחיר השוק בפקודה.
On November 29,2006, the “Income tax Regulations”: ‘Determination of Market Conditions’ were issued under Section 85A, describing the methodologies for determining arm’s length prices. methodologies outlined are uniform with the methods in the Regulations, although there is a hierarchy. The most preferred method is the CUP method. If this method proves unreliable, then the best method among the other specified methods should be chosen, although the RPM and CPLM are preferable to the CPM. Finally, if no specified method yields reliable results, an unspecified method may be applied. The interquartile range is mandatory unless the CUP method with no adjustments is employed.
